סקירת ספרות
פופ ארט - מה זה בכלל?
פופ ארט (pop art) הינו זרם באומנות המודרנית שהחל באמצע שנות החמישים של המאה ה-20 באנגליה ובשנות ה-60 התפרסם בארצות הברית. כאשר התגלה הפופ ארט בארצות הברית הפך לאחד הסגנונות המרכזיים והמשפיעים שנע בין האמנות המודרנית לאמנות הפוסט מודרנית. השראתם של האמנים הגיעה מהתרבות הפופלארית ומהתרבות האמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה תוך טשטוש האמנות המסורתית והאמנות העכשוויות. הרעיונות הראשונים של הפופ ארט החלו בפגישות שערכו כמה אמנים בלונדון בשנת 1956 כשהם חושבים על דרכים לשלב את התרבות הפופולארית באמנות. במקביל, בניו יורק, אמנים גילו מחדש את עקרונות הדאדא וניסו לתווך בין הפער שבחיים היומיום והתרבות הפופולארית לבין האמנות. בין הטכניקות השונות שאמני הפופ ארט פיתחו ושהפכו מזוהות איתם: שכפול, הגדלה והגזמה, בעיקר מוצרי צריכה, חיבור לתרבות רחוב ונעורים (קומיקס, גרפיטי, אנימציה, קולנוע), הערצה אירונית של כוכבי קולנוע ומוזיקה, ושימוש בלוגואים, סמלים, ופרסומות.
אנדי וורהול:
אנדי וורהול ידוע כאחד ממייסדי אמנות "הפופ ארט" והאדם שניסה לקשר בין הפופלאריות העכשוויות לתרבות האמנות נולד בשנת 1928, בפיטסבורג, ארה"ב. הוריו של וורהול שהיו מהגרים מסלובקיה שמרו גם במהלך חייהם באמריקה על המסורת המזרח אירופית ואף על מנהגי הנצרות מהיותם נוצרים קתולים הדוקים. את עולם האמנות גילה וורהול בגיל שמונה כאשר היה חולה ואמו לימדה אותו לראשונה ציור, שהפך במהרה לתעסוקה החביבה עליו. בנוסף לכך היה וורהול מעריץ של סרטים וכאשר קיבלת את המצלמה הראשונה בגיל 9 החל לצלם ולפתח תמונות במרתף. כאשר סיים וורהול את לימודיו בקולג' בשנת 1949 עבר לניו יורק
בשביל להמשיך בקריירה כאמן מסחרי. הוא קיבל עבודה במגזין
"Glamour" תוך שהוא ממשיך להיות אחד מהאמנים המסחריים
הידועים ביותר בשנות ה-50.
בסוף שנות ה-50 חזר וורהול להתמקד בעולם הציור תוך שהוא
מציג לראשונה את מושג "אמנות הפופ", זוהי בעצם הפעם
הראשונה בה מוצג מושג זה בארה"ב.
בשנת 1961 מציג וורהול את אחת מיצירותיו המזוהות
ביותר עם עולם "הפופ ארט" ואפילו הביאה איתה את מושג זה
לראשונה, שכפול ציור של פחיות המרק של "קמפבל" על קנבסים
רבים. כאשר דיבר וורהול על מושג זה אמר "ברגע שקיבלת 'פופ', לעולם לא תוכל לראות סימן באותה צורה. וברגע שחשבת פופ, לעולם לא תוכל לראות את אמריקה שוב באותה דרך.(biography,2014) "Andy Warhol Biography".
בנוסף לעבודות השכפולים של וורהול, הוא הכניס לעולם "הפופ ארט" את השימוש בצבעים חזקים ורבים, זאת ניתן לראות באחת מעבודיו המפורסמות גם כן "דיפטיכון מרילין" בה שכפל תמונה של מרלין מונרו תוך שימוש בצבעים רבים וחזקים.
בשנות ה-60 הקים וורהול את "הפקטורי", סטודיו היצירה שלו, שם הקיף את עצמו במפורסמים וידוענים רבים כחלק מתרבות יצירת "הפופ ארט" ואף טען שגם הגדולים ביותר ניתנים בקלות לשכפול.
"הפופ ארט" ביצירותיו של וורהול הוא שבירת האמנות המסורתית של אותה תקופה תוך הבאת הפופולריות -שכפול לוגיים של חברות מסחריות ואנשים מפורסמים בצבעים עזים, בגדול ובהגזמה מעין פס ייצור (השראתו של וורהול) אל תוך עולם האמנות. וורהול התעסק בדברים הכי בנאליים והכי פשוטים של החיים ושם אותם במרכז. הוא מתח ביקורות רבות ואפשר למומחים להבין זאת אך גם אנשים פשוטים פשוט נהנו להסתכל על העבודות הצבעוניות ולעיתים אף משעשעות שלו. רעיונותיו האמנותיים והתרבותיים של וורהול שולטים עד היום בחיינו, בין אם מתן 15 דקות תהילה אותם חזה, בין אם הניסיון "לשכפל" כוכבים או כמו שאמר וורהול "מה שנהדר במדינה הזו הוא שאמריקה החלה את המסורת שבה הצרכנים העשירים ביותר קונים את הדבר שהעניים ביותר קונים".
(מאיה פולק, 2020)"סיפורו של האמן ששכפל את מרילין מונרו".
דיוויד להשאפל:
האדם שהתגלה על ידי אנדי וורהול, דיוויד להשאפל, נולד ב-1963, בקונטיקט, ארה"ב. בגיל 17 עבר להשאפל לניו-יורק ולמד ב־Arts Visual of School. בעקבות מופע צילום שלו הוא קיבל עבודה במגזין "Interview" ע"י אנדי וורהול. עבודה זו הובילה להצעות עבודה ממגזינים נוספים כמו "רולינג סטון", "ווג" ו"פלייבוי". להשאפל עבד בצמוד לוורהול ואף העריץ אותו ולמד ממנו. אחד הדברים שלמד להשאפל מוורהול שבשביל להגיע לתהילתך צריך להיעזר בתהילה של אחרים. במהלך השנים פיתח להשאפל שפת צילום משלו המבוססת על אמנות "הפופ ארט". "הניו - יורק טיים מגזין" כתבו עליו: "להשאפל בטוח ישפיע על העבודות של הדור החדש…" (David LaChapelle) "David LaChapelle site" .
להשאפל המחשיב את עצמו כאמן "פופ ארט פוסט מודרני" מציג ביצירותיו ביקורת על החברה, על התנ"ך, פוליטיקה ועוד.. תוך שהוא משלב אמנים מוכרים, צבעוניות מוגזמת, קומפוזיציות מקוריות וסיפורים ומוטיבים הלקוחים מתוך האמונות של תרבויות שונות כמו התנ"ך או המיתולוגיה היוונית. עבודותיו של להשאפל יכולות להיות בוטות ברובן, הוא מפשיט את מצולמיו וחושף את יופיים עם כל הזיוף וההבל של חיי הזוהר. הוא אומר שאינו מנסה לזעזע אנשים בצילומיו הוא מנסה להעביר את המסר דרך יופי והומור ולא דרך כעס, עצב ודיכאון. להשאפל בדומה לאנדי וורהול רוצה שהאומנות שלו תהיה פופלארית ונגישה לכלל. בנוסף בדומה לוורהול מכניס לשאפל את השאלות מחיי היום - יום שלנו לתוך צילומיו. כמו שנכתב במגזין גלובס "לה-שאפל מצטיין בקיצוניות ובהדגשת ניגודים כמו היופי שבהרס והזוהר שבאסון. הסמלים הדתיים לצד הקיטש ההוליוודי והפורנוגרפיה של הסגידה לשפע" (פלג-רותם חגית, 2010) "הצלם דייויד לה-שאפל - אמן הפרובוקציה".
השוואה בין אנדי וורהול ודיוויד להשאפל:
שני האמנים עסקו בתחום הפופ ארט. ניתן לראות שההיכרות בין להשאפל לוורהול השפיעה על להשאפל שהלך בעקבות וורהול לעולם צילום מגזינים ו"פופ ארט".
אך אם נתבונן ביצירות של שני אומנים אלו נוכל לראות הבדלים ניכרים, הראשון והברור מביניהם הוא שוורהול צייר את רוב עבודותיו ואילו להשאפל מצלם את עבודותיו. הבדל נוסף הוא אופן ההצגה וורהול היה משכפל את עבודותיו ואילו להשאפל בונה תמונה אחת. ניתן להבחין גם בהבדל המיניות בתמונות, להשאפל מכניס מיניות רבה באופן מובהק לעבודותיו דבר שאצל וורהול פחות ניכר.
למרות הבדלים אלו ניתן לראות גם את הדמיון הרב בין השניים, שניהם עוסקים באותו תחום "פופ ארט". שניהם משתמשים בצבעוניות חזקה ומורגשת, שניהם מעבירים ביקורת על החברה הפופולרית ומכניסים אלמנטים יום- יומיים לעבודותיהם כך שכולם יוכלו להזדהות איתם.
ניתן לראות את ההבדלים והדמיון בין שני האמנים אשר כל אחד מביא את תקופת הזמן שלו לתוך אומנותו.
סיכום:
בסקירת ספרות זו למדתי כיצד אמנות "הפופ ארט" באה לידי ביטוי ביצירותיהם של אנדי וורהול ודיוויד להשאפל. אמנות ה"פופ ארט" הינה אומנות אשר מושפעת מחיי היום- יום, מתרבות הפופ תוך שילוב הרגלי הקניות, החיים והתרבות האמריקאים בעיקר. הפופ ארט ברובו מציג הגזמה גם בכמות הפרטים בפריים וגם בצבעוניות. דיוויד להשאפל כמו גם אנדי וורהול באים להעביר ביקורת על התרבות והרגלי החיים האמריקאים. משכפול פחיות המרק של אנדי וורהול ועד הצילומים של דיוויד להשאפל של האנשים הכי מפורסמים בארצות הברית, עם צבעוניות מוגזמת והרבה הקצנה. הביקורת הבאה לידי ביטוי ביצירותיהם של להשאפל ווורהול ניתנת לניתוח אישי של כל אחד מהצופים תוך הבנה של כל הצופים שמסתתרת ביקורת בתוך היצירה. דבר זה מראה שבחירתם של וורהול ולהשאפל ביצירות מסוג "פופ ארט" מעבירים את המסר.
בעבודתי בדומה ללהשאפל ווורהול אנסה להכניס כמה שיותר רגעים אשר קורים ביום - יום שבהם אנו מרגישים את הגילטי פלז'ר. כלומר לקחת רגעים שאנחנו מרגישים הנאה אבל גם אשמה. כמו שאמר וורהול "מה שנהדר במדינה הזו הוא שאמריקה החלה את המסורת שבה הצרכנים העשירים ביותר קונים את הדבר שהעניים ביותר קונים". (מאיה פולק, 2020) "סיפורו של האמן ששכפל את מרילין מונרו". כמו כן כולנו חווים את רגעי האשמה-הנאה הקטנים אללו.
בנוסף אנסה להכניס בעבודתי את הצבעוניות הבולטת גם בעבודותיו של וורהול וגם של להשאפל, צבעוניות מוגזמת אשר מדגישה את נושא היצירה תוך מתן תחושת הגזמה אבל גם תחושה של הנאה עם אשמה.
לסיכום עבודותיהם והתייחסותם של אנדי וורהול ודיוויד להשאפל לעולם "הפופ ארט" ככל והמושג "פופ ארט" בפרט נתנו לי רעיונות רבים והשראה להמשך פרויקט הגמר שלי.
